אומנות הריאיון הטיפולי

כמה פעמים הרגשתם שאין לכם קצה חוט להמשיך את השיחה עם המטופל? שתגובת המטופל רמזה לכם לא להמשיך לשאול? שלא השתכנעתם ממה שאמר המטופל ולכאורה אין שום סיבה? יצירת הדיאלוג היא מרכיב קריטי בתהליך הטיפולי להשגת מידע, העלאת סוגיות שעולות במהלך הטיפול ולבניית האמון עם המטופל. ישנם טיפולים שבהם הדיאלוג הוא מהות הטיפול כולו. במאמר אסקור בקצרה את מרכיבי התקשורת הבינאישית ואת פוטנציאל ההסתבכות שטמון בה. לאחר מכן אתמקד בסוגי השאלות האפשריות במהלך השיחה הטיפולית והעיתוי לשימוש בהן. שאילת שאלות היא כלי עוצמתי גם לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות (שיטת העבודה של ביירון קייטי מוכיחה את זה כבר עשרות שנים).

תקשורת בינאישית

כדי להעמיק ביסודות הדיאלוג, נתחיל בלהבין מהי תקשורת בינאישית.

ככלל, המטופל משדר ומנגד נקלטים מסרים אצל המטפל (דינמי). קיימות לפחות שלוש דרכים לשדר מסרים: באמצעות מסר מילולי, הבעה דרך שפת גוף או כתיבה וציור. במקביל, לקלוט מסרים יכול האדם באמצעות הקשבה, ראייה ולא חשוב פחות, תחושה.

כדאי שמטפלים יהיו מיומנים בקליטת כלל המסרים המועברים אליהם על ידי המטופל. אבל האם תמיד השידור ברור לנו כמטפלים? לא פשוט לקלוט את כל הערוצים במקביל, ישנם אנשים שמשדרים מסרים הפוכים בכל ערוץ.  בנוסף קיימים פערי תרבות, לדוגמה, מה מסמל הנד ראש? הפרעות תקשורת יכולות להיות גם על רקע של פער בידע של שפה, ידע על תקופה, מחלה, ניסיון חיים או מערכת ערכים שונה. לדוגמה, איחור או עיכוב בהגעה לטיפול?

אחרי שהתמודדנו עם הרעשים בתקשורת נותר לצלוח מכשול נוסף, תהליך הערכה בינאישי שרובנו מבצעים באופן אוטומטי במהלך הכרות עם אדם חדש. התהליך הוא הדדי כמובן ועלול ליצר שובל של רעשי תקשורת נלווים. חשוב להיות מודע לתהליכים טבעיים שהמוח שלנו מקיים באופן אוטומטי ולנסות לווסת את השפעתם ככל הניתן כאשר אנחנו בשלבי האבחון. התהליך הטבעי הראשון הוא הפעלה אוטומטית של הסטראוטיפים הטבועים בנו, כמו תיוג על פי עדה, מקצוע בו המטופל עובד, סממנים חיצוניים כגון בגד קרוע, קעקועים או איפור.

הסלקציה היא תכונה אנושית טבעית נוספת בה המטפל ישים דגש על תכונות שחשובות לו ותהיה לו נטייה להדגיש אותם אצל המטופל, כמו כן, נושאים בעלי רגישות יבלטו יותר במהלך האבחון.

לבסוף, התהליך שקרוי הכללה גורם לנו להסיק מתכונה אחת על תכונה אחרת, לדוגמה, אם המטופל כעסן, הוא גם נוטה לעסוק בשנאה.

אם כך, הפרעות בתקשורת לצד תהליכים טבעיים שמתקיימים במוח, עלולים להיות מוקש בדרכו של המטפל לזהות את מקור הבעיה והם חלק מהסיבה לשאול שאלות. ומה עם המטופל? שאלות מסוימות עשויות לקדם אותו בתהליך הריפוי, לתת פתח לאמור דברים, להתחייב להם, לראות אותם באור שונה.

הסיבה העיקרית לשאול שאלות היא כדי להבין את הסיטואציה הקיומית והנוכחית של המטופל.

חשוב לציין שבטיפול ברפואה סינית לדוגמה, להבדיל משיטת האבחון הקלאסית בפרחי באך, יש למטפל מספר טכניקות פיזיות לאבחון ביניהן ניתן למנות את הדופק ,בחינת אברי הגוף ומצב חומרי הגוף. בנוסף, ניתן לבצע אבחון בטן לאברי הגוף, אבחון הלשון, אבחון פנים ועוד. שאילת שאלות חשובה מאוד לקבלת עובדות על מצבו הפיזי של המטופל ועל תחושותיו (סימנים או סימפטומים). האבחון אינו מוגבל לרמה הפיזית בלבד, הוא מאפשר הצצה לעולם המנטלי והרגשי של האדם.

האם עדיף להשתמש בטכניקות אבחון אחרות טרם התשאול? האם אבחון בערוץ מילולי בלבד מאפשר לנו להישאר ממוקדים או לחלופין מגביל אותנו? אבחון בכמה אופנים עשוי לפתור את הבעיה אותה הצגתי קודם, פער בין מה שהגוף מספר לנו לבין מה שעולה בשיחה. באופן אישי, כאשר אני מוצפת באינפורמציה או כאשר מטופל מביא אינפורמציה סותרת, אני מעדיפה לנוע בין טכניקות האבחון כדי לקבל משנה תוקף למה שהבנתי או להפריך.  ככל שרמת המיומנות בנטרול הפרעות תקשורת גבוהה יותר כך יכול המטפל לסמוך יותר על התשאול כטכניקה עיקרית ולהיתמך בטכניקות נוספות במידת הצורך.

התשאול 

התשאול אינו בר החלפה בשום שלב של הטיפול היות והוא אמור להביא לשולחן את הביוגרפיה של המטופל, אמונותיו, דפוסי התנהגותו ואורח חייו. קיימות חמש סוגי שאלות עיקריות: קצרות, פתוחות, מכווינות, מבהירות ורטוריות אותן אפרט כדי שתוכלו להתאים שאלות לסיטואציה, להנחות את המטופל בצורה מדויקת יותר במהלך הטיפול. 

• השאלות הקצרות הן חד משמעיות, התשובה להן היא כן או לא, לרוב לא יהיה מקום לפרשנות נוספת. העיתוי הנכון לשאול אותן הוא בשלב ווידוא עובדות, בתום מענה על שאלה פתוחה במטרה לסגור נושא או בסגירת שלב בשיחה הפתוחה. לדוגמה, "עד איזה גיל עסקת במקצוע ההוראה?", "אילו שיקולים חשובים לך כשאתה מקבל החלטה בסיטואציה הזו?", "האם טופלת בעבר בפרחי באך?", "מה שאתה בעצם אומר זה, שהתחושה הזו עולה כשאתה חוזר הביתה מהעבודה הביתה?".
• שאלות פתוחות, לעומת זאת, מאפשרות למטופל הזדמנות להרחיב נושא. נשאל שאלה פתוחה כאשר יש צורך לקבל ממד רחב של נושא מסוים. דוגמאות לשאלות פתוחות הן "איזה מתבגר היית?", "איפה אתה בסיטואציה כשזה קורה?״.
• שאלות הכוונה הן שאלות עקיפות שמובילות למטרה מסוימת שמכווין המטפל. נשאל אותן כדי להגיע לסיכום, הבנה ומעין חתימת חוזה. ניתן גם להשתמש בהן בתום מענה על שאלה פתוחה כדי לסגור נושא. 
• שאלות הבהרה מטרתן להסביר מסר שמטופל ניסה להעביר אך לא הובן על ידי המטפל. ניתן בנוסף לעשות בהן שימוש גם לאחר שאלה פתוחה או שאלה סגורה.
• שאלות בטכניקת Reflection או Paraphrasing הן שאלות דומות אך בעלות מטרה שונה, ומאפשרות למטופל לשמוע את מה שאמר כרגע בהדהוד על ידי המטפל. מדובר בטכניקות השאולות מעולם הטיפול ומאפשרות למטופל התבוננות על דבריו.
• שאלות רטוריות הן שאלות שהמטופל לא אמור לתת להן תשובה מיידית, ייתכן שיהיו מעוררות ואפילו מרגיזות. יש להיזהר ולשאול אותן רק לאחר הכרות עם המטופל, חשוב לשאול אותן ללא נימת שיפוט כי הן נוטות להישמע כתוכחה.

ככלל, חשוב לתת מספיק זמן למחשבה ולמתן התשובה. ירי של שאלות בצרורות עלול ליצור חוסר הבנה ואף תחושה שהמטפל לא רהוט וחסר בטחון. המטפל חייב לגלות פתיחות, כי לא תמיד התשובות יסתדרו לו. עליו לגלות הכרת תודה למטופל על הפתיחות והתעוזה שבהיחשפות. רצוי שהתגובה תכלול חיזוק מילולי או גופני, תוביל לשאלה נוספת או עבודה בטכניקת השיקוף.

לסיכום, מודעות המטפל לתהליכים טבעיים אשר עלולים ליצור הטיות בשלב האבחון הנן קריטיות. המלצתי העיקרית היא לשוב ולבחון את האבחנה לאורכו של תהליך העבודה עם המטופל, בפרט כשקורים דברים שלא מסתדרים עם המטופל. טכניקת שאילת השאלות היא בלב ליבו של הדואט בין המטפל למטופל בפרחי באך. באמנות כמו באמנות, ככל שמתאמנים יותר כך משתפרים יותר.

מאת דפנה ארליך - מטפלת בכירה בפרחי באך, מעבירה סדנאות על אומנות הריאיון הטיפולי. 052-6067007 | Dafna-e@013.net