Impatiens – לחץ שלילי או חיובי?

יום אחד ישבה לה בנחת קבוצה של תלמידים יחד עם המורה שלהם, כשצייד חלף לידם. 

הצייד היה מופתע לראות את המורה המפורסם יושב רגוע בחוסר מעש, ואמר לו שלדעתו זה בזבוז זמן יקר. 

״תוציא את הקשת שלך, מתח אותה וירה חץ״, אמר המורה לצייד. 

הצייד עשה כבקשתו. 

״מתח את הקשת וירה חץ נוסף״, ביקש שוב המורה.

הצייד שוב מילא את בקשתו וכך פעם אחר פעם, שוב ושוב. 

לבסוף, אמר הצייד, ״אדוני המורה, אם אמשיך למתוח את הקשת שלי בקצב הזה היא תישבר״. 

״ככה זה עם כולנו״, השיב המורה. ״אם אנחנו דוחפים את עצמנו מעבר ליכולות שלנו, אנחנו נשברים. לפעמים, הדבר הנכון הוא לקחת את הזמן, לנוח, ולהירגע מכל מאמץ".

הדעה הרווחת היום היא שלחץ נפשי הוא אב כל המחלות. האם זאת האמת? כדי לענות על השאלה, הפעם אתחיל בתיאור מקרה.

יעל (שם בדוי) הגיעה אליי עם אבחנה רפואית של לחץ דם גבוה והנחיה לקחת כדורים שיאזנו את מצבה. יעל ידעה שאם היא תתחיל עם הכדורים לא תהיה לה דרך חזרה ולכן העדיפה לנסות את מה שיש לרפואה המשלימה להציע. 

בפגישה הראשונה שלנו יעל סיפרה על שגרת יום עמוסה ולחוצה במיוחד, בעיקר בשעות היום כשהיא בעבודה, ועל הבוס הקשוח שמטיל עליה מטלות ודורש שתמלא אותן בזמן אפס. אין לה זמן לאכול ולשתות, ועד השעה 3:00 אחר הצהריים, הזמן שבו היא יוצאת מהעבודה כדי לאסוף את הילדים מהמסגרות, היא בקושי מספיקה לעשות הפסקת שירותים. 

אבל הקצב לא נרגע גם אחרי שיעל אוספת את חמשת הילדים, בני שלוש עד 12. לחלקם יש חוגים שאליהם יעל צריכה להסיע אותם וחלקם צריכים עזרה עם שיעורי הבית. ואז יש את הבית והבישולים, הניקיונות והכביסות, כך שיעל מוצאת את עצמה במרתון יומיומי שלא נגמר לעולם. 

יעל קיבלה פורמולת פרחי באך מרגיעה שהכילה גם Impatiens ובמקביל, שאלנו שאלות שקשורות למציאות חייה העמוסה: מה המחיר שאני משלמת כשאני לא עוצרת לרגע? מהו פסק הזמן האהוב עליי? למה מנהלים אותי רגשות אשמה על כך שאני אף פעם לא מספיקה? איפה נמצאים הגבולות שלי? האם אני לוקחת בחשבון שמעגל הקסמים של שגרת החיים שלי פוגע בבריאותי? 

בשלב הבא, עברנו להודיה. ביקשתי מיעל לכתוב משפטי תודה בכל לילה - על הילדים, על הזוגיות, על העבודה וכן הלאה. יעל הפנימה את דבריו של הרופא והפסיכיאטר ד״ר ויקטור פרנקל, "אם אין לך אפשרות לשנות את המציאות שלך, שנה.י את הגישה שלך למציאות הזאת". 

במקביל, ביקשתי מיעל למצוא כמה דקות ביום לתרגול של נשימות והרפיה, סוג של מדיטציה, להתפנק באמבטיה חמה ולקבוע לעצמה עיסוי קבוע פעם בשבוע. יחד, יעל ואני תכננו לה סדר יום רגוע יותר, עם יותר הפסקות ופחות לחץ. אחרי שירדו כל האסימונים והופנמו כל התובנות, יעל התחילה להרגיש הרבה יותר טוב ובבדיקת לחץ הדם היומית שעשתה לעצמה היא ראתה איך הוא יורד פלאים מיום ליום.

המסקנה שלי מהסיפור של יעל וממקרים דומים שנתקלתי בהם היא שלחץ יכול להיות דבר טוב אם מתייחסים אליו בגישה חיובית. למשל, אני אומנם טובעת בעבודה אבל אני צריכה להודות על כך שיש לי עבודה, או, קשה לי עם הילדים אבל יש אנשים שלא זכו ללדת ילדים. 

אם ניתן ללחץ לנהל אותנו ולהרוס אותנו פיזית ונפשית, המחלות לא יאחרו לבוא. במצב של לחץ, האדרנל מפריש כמות מוגברת של אדרנלין שמאפשר לנו להתמודד עם סיטואציה מלחיצה, אבל מערכת העצבים הסימפתטית עובדת ביתר ולכן, אנשים שלא ישנו את היחס והגישה שלהם ללחץ יחוו מחלות של מערכת העצבים ומערכת הלב והדם, כמו לחץ דם גבוה, לסתות נעולות, טיקים ועוויתות, מיגרנות ונדודי שינה, וגם מחלות כמו מעי רגיז, פעילות יתר של בלוטת התריס, קושי להיכנס להיריון (כי עודף האדרנלין גורם להפרשה נמוכה יותר של הורמוני המין), עצירות, גירודים בעור ועוד.

אז במקום לתת ללחץ לנהל אותנו, אנחנו יכולים להחליט שאנחנו מנהלים אותו.