Pine – אינני אשם

ד"ר באך אמר על Pine, "לאלה שמאשימים עצמם. גם כשהם מצליחים, הם חושבים שיכלו להצליח יותר והם אף פעם לא שבעי רצון, לא מהמאמצים שהם משקיעים ולא מהתוצאות. הם עובדים קשה ומאוד סובלים מהמגרעות שהם מייחסים לעצמם. לפעמים, אם אדם אחר עושה טעות, גם במקרה הזה הם ייקחו את האחריות על עצמם."

בסביבתו של עץ האורן (Pine) כמעט לא גדלים צמחים אחרים, כי המחטים של העץ יוצרים סביבה חומצית מאוד כשהם נושרים על האדמה ויש מעט מאוד צמחים שמסוגלים לצמוח בסביבה כזאת. מזה אפשר להשליך על הסביבה שיוצרים רגשות האשמה, שמקשים על הנפש לצמוח.

אשמה היא רגש קשה ולא נעים, שיכול לנהל אותנו ולגרום לנו לייסורים קשים. כשמטופלים מגיעים אלינו לקליניקה עם רגשות אשמה, אנחנו יכולים לעזור להם בכך שנעזור להם לגלות ממה נובעת האשמה ולהבין מהו המסר ומהי הסיבה שהם נוצרו מלכתחילה. אבל, לשם כך נצטרך להבחין בין כמה סוגים של אשמה, כי זה יעזור לשחרר את המטופלים מרגשות האשם. 

הסוג הראשון של רגשות אשמה הוא אשמה מוסרית - הסיטואציה השכיחה ביותר שנוצרת כאשר גבר או אישה פועלים בדרך שמנוגדת לערכי המוסר שלהם או עושים דבר מה שפוגע באחרים, גם אם לא בכוונה תחילה. ברגע שהם יבינו שהסיבה לרגשות האשמה שלהם היא חריגה מערכי המוסר שלהם ויפנימו כמה הערכים האלה חשובים להם, הם יקפידו לא לחזור על הטעות שעשו ושההתנהגות לא תחזור על עצמה שוב. 

הסוג השני של רגשות האשמה הוא אשמה עצמית, וזאת גם האשמה שד"ר באך מדבר עליה: סיטואציות שבהן אישה או גבר פוגעים בעצמם, או לא עומדים בסטנדרטים ובציפיות שלהם מעצמם. גם להלקאה העצמית הזאת יש מסר ותמציתו הוא שצריך לשנות תפיסה. עליהם להבין שבכל רגע בחייהם הם עשו את הטוב ביותר, כאשר הטוב ביותר שלהם משתנה ומשתפר ככל שהם משתפרים בחייהם. הם הרי לא התכוונו להכשיל את עצמם בכוונה, פשוט היו חסרים להם הלקחים, המשאבים, הידע או הניסיון, ובאותו רגע בזמן הם עשו כל מה שהם יכלו. בעתיד הם יוכלו להשתפר, להפיק לקחים ולעשות טוב יותר. 

אנשים פרפקציוניסטים, שמטבעם דורשים מעצמם לעשות את הטוב ביותר תמיד וכשהם לא מצליחים הם מרגישים אשמה עצמית. ילדים להורים ביקורתיים, למשל, גדלים עם התחושה שהם תמיד לא בסדר ותמיד אשמים.

רגשות אשם מהסוג השני מעידים על כך שיש לטיפוסים הללו ציפיות גבוהות מעצמם וזה דבר חיובי כשלעצמו, אבל אל להם לתת לציפיות שלהם לשבור את רוחם כשהם לא עומדים בהן. במקום זה, הם יכולים להקדיש זמן קצר לאכזבה ולתחושות הכישלון אבל אז לקום, להתנער וללמוד ולצמוח מהחוויה.

הסוג השלישי של רגשות אשמה הוא לקיחת אחריות על מעשיהם של אחרים או על סיטואציות שקורות לאנשים אחרים. המסר של האשמה מהסוג הזה הוא שעליהם לקחת אחריות רק על המעשים שלהם, שאין להם שליטה על חייהם של אחרים ושהאנרגיות שהם משקיעים ברגשות האשמה הללו פוגעים רק בהם.

אז על מה יושבים רגשות האשמה? למה אדם אחד מתנהל כך בעולם ואדם אחר בכלל לא?

כולם מרגישים אשמה, אבל לא כולם מודעים לה או מרשים לעצמם להיות מודעים לה, כי האשמה מכאיבה מאוד. אנשים שיש להם מודעות גבוהה לרגשות אשמה הם טיפוסים רגישים מאוד שמלקים את עצמם משלושת הסיבות שפרטתי קודם.

שרה (שם בדיו) הגיעה אליי עם הוריה כי היא לא רצתה להתחתן. הוריה חשבו שהגיעה זמנה להינשא ושרה סירבה בכל תוקף. 

אחרי שנפגשתי עם שרה כמה פעמים, יצא המרצע מהשק. לשרה הייתה אחות שהייתה מבוגרת ממנה בכמה שנים. האחות התגרשה וחזרה לגור עם ההורים ושרה לא הייתה מוכנה להתחתן עד שאחותה תינשא בשנית.

כשירדנו לעומק העניין, התברר שלשרה היה מאוד חשוב לרצות את אחותה, שהיא תמיד מנסה לעשות הכול כדי שיהיה לה טוב ושזהו דפוס שחוזר אצלה מאז שהיא זוכרת את עצמה. כל דבר שקרה לאחותה, שרה לקחה עליו אחריות והרגישה אשמה. גם על הגירושים של אחותה שרה הרגישה אשמה, למרות שלא היה לה מושג מה הייתה הסיבה האמיתית לגירושים. 

כמובן שזאת לא הייתה הסיבה היחידה להתנגדות של שרה לחתונה. היו גם פחדים, חוסר ביטחון, חוסר חיבור לקול הפנימי ודימוי עצמי נמוך. 

הכנתי לשרה פורמולת פרחי באך לחיזוק הביטחון, להפגת הפחדים ולחיבור לקול הפנימי, והוספתי גם Pine. מפגישה לפגישה, שרה נעשתה מודעת יותר להתנהלות שלה מול אחותה ורגשות האשמה שנבעו מסיבות שקשורות באחותה התחילו להתפוגג. 

שרה למדה לקחת אחריות רק על עצמה ולדחות את כל תחושות האחריות שלא היו קשורות אליה. אחרי שמונה חודשי טיפול, שרה הרגישה שהיא מוכנה להיפגש עם חתנים פוטנציאליים והבחור השני שאותו פגשה עמד בציפיות שלה. לפני שאמרה לו כן, היא דיברה עם אחותה ואחרי שניהלו שיחה בוגרת, שרה קיבלה את ברכתה.