Agrimony - מה מסתתר מאחורי המסכה?

Agrimony, אַבְגָּר בעברית, הוא סמל להודיה על מה שיש. מזה אלפי שנים הצמח הזה מלווה את האדם ומשמש ברפואה הטבעית לטיפול במצבים של כאב עמוק. התמצית הזו נועדה לעזור למי שנושאים בליבם סוד כבד או כאב חבוי, עטופים במעטה של שמחה והומור כלפי חוץ.

טיפוסי Agrimony מדגישים את החיובי ומשתדלים לשדר שמחה, אבל לפעמים, מאחורי החיוך מסתתרים כאב, פחדים ומצוקה שקטה. אנשים אלה מתקשים לבטא את הכאב ויש מקרים שבהם הם כלל לא מודעים למשא שהם סוחבים. הכאב הפנימי הזה, אם הוא לא מטופל, יכול להתפתח לכדי כאבים פיזיים עקב תגובת הגוף למתח הרגשי שהצטבר, במיוחד במערכת העיכול. לעיתים, הקושי להמשיך לשאת את הכאב הפנימי הזה גורם לגוף להתחיל לתקוף את עצמו ולפתח מחלה אוטואימוניות.

תמצית Agrimony עוזרת לנקות את מה שמעיק על הלב, להתחבר למהות ולגעת בכאב בלי לפחד ממנו. היא עוזרת גם להפסיק את ההדחקה, ומעודדת ביטוי של מה שמתחולל בנפש, לא מתוך חולשה אלא ממקום של ריפוי וקבלה. היא מאפשרת לראות את כל רבדי החיים, גם הטובים וגם הקשים והמאתגרים, ולהכיר תודה לאלה וגם לאלה.

ה-Agrimony היא לא רק כלי לשחרור הכאב הפנימי - היא מעודדת ריפוי עמוק שמאפשר לחיות באמת, בלי מסכות.

רותי (שם בדוי) היא אימא וסבתא מסורה בשנות ה-60 לחייה; אישה מחויכת שתמיד שמחה להגיש עזרה לזולת. אבל, למרות החזות השמחה, רותי גם התמודדה עם מחלת פיברומיאלגיה במשך שנים ארוכות - מחלה שגורמת לה לכאבים מתמשכים שלא מרפים. 

בהדרגה, רותי סיפרה לי את סודה הכמוס שאותו לא חשפה מעולם: היא עברה תקיפה מינית כשהייתה נערה והכאב מהאירוע הטראומטי מלווה אותה מאז, במשך כל השנים הללו. 

באנטומיה הרגשית, פיברומיאלגיה קשורה לא פעם לחוויות של תקיפה או הטרדה מינית ואת הכאב של רותי אפשר היה לראות לא רק במילים אלא גם בשפת הגוף – גוף שכבר לא מצליח להמשיך להחזיק בסוד.

בנוסף לכאב הפיזי, רותי לא ישנה טוב והיו לה סיוטים תכופים, וזה רק הוסיף להבנה שהגוף שלה מתקשה לשאת את הכאב הפנימי ושהסוד מכביד עליו מדי.

את הטיפול התחלתי עם תמציות עוגנים שנותנות תחושה של אהבה וביטחון, ורק לאחר מכן התחלתי לשלב גם את ה-Agrimony.

השילוב הזה התחיל לקלף מעל רותי את שכבות ההסתרה וההכחשה. בשבוע הראשון היא בכתה בכי עמוק והכאב שטף את גופה. בתוך כך, היא הרגישה גם פריחה בגוף, מעין שחרור דרך העור, וגם דיווחה על הקלה בכאב.

ככל שהמשכנו בטיפול כך פחתו הדמעות והכאבים, ופניה החלו לזרוח משמחה. לא עוד חיוך שמאחוריו מסתתר סוד, אלא שמחה אמיתית. 

באחד המפגשים האחרונים שלנו אמרה לי רותי, ״עכשיו אני באמת נהנית מהילדים ומהנכדים שלי. אני מרגישה קלילה יותר בתוך הגוף שלי, כאילו משהו סוף סוף השתחרר״.

במהלך הטיפול ביקשתי מרותי להקדיש מדי יום זמן להודיה, ולעצור ולהודות על כל פרט, גם הקטן ביותר. בעזרת התרגול הזה רותי חוותה את עצמה מחדש, למדה להכיר תודה לרגעי החיים הקטנים, להיות נינוחה יותר ולאסוף רגעי שמחה בלי להסתיר את מה שכבר לא היה צורך עוד להחביא.