מחשבות על הורות וילדים - ד"ר אדוארד באך

באופן בסיסי, תפקיד ההורות הוא הזכות להיות אמצעי (ואכן צריך להתייחס איליו כזכות מקודשת) לאפשר לנשמה להתחבר עם העולם למען האבולוציה שלה. אם מבינים אותו נכון, כנראה שאין הזדמנות גדולה מזו המוצעת לאנושות, להיות המאפשר של לידתה הפיזית של הנשמה, ולהיות המטפל של האישיות הצעירה במשך השנים הראשונות של קיומה בעולם. כל  הגישה של ההורים צריכה להיות לתת לאורח החדש הקטן את כל ההדרכה הרוחנית נפשית ופיזית כדי שימצה את מירב יכולותיו, בזכרם שהקטנצ'יק הוא נשמה ייחודית הבאה למטה אל העולם כדי לצבור ניסיון וידע בדרכו הוא, בהתאם להנחיה של האני העליון שלו, ומירב החופש צריך להינתן לו כדי לאפשר התפתחות תקינה.

תפקיד ההורות הוא שירות מקודש וצריך להתייחס אליו כך או אף כיותר, לעומת כל חובה אחרת שאנו נקראים למלא. כיוון שיש בתפקיד הקרבה, צריך לקחת בחשבון שאסור לדרוש דבר חזרה מהילד, וכל המטרה היא לתת, לתת בלבד, אהבה רכה הגנה והדרכה, עד שהנשמה שלו לוקחת פיקוד על אישיותו הצעירה. יש ללמד מההתחלה עצמאות אינדיבידואליות וחופש, ויש לעודד את הילד מוקדם ככל שאפשר לפעול ולחשוב לעצמו. כל השליטה ההורית צריכה להתבטל, צעד אחר צעד, ככל שהיכולת להתנהלות עצמית של הילד מתפתחת. בשלב מאוחר יותר, אסור ששום מגבלה או תפיסה מוטעת של חובת ההורות יפריעו להדרכה של נשמת הילד.

הורות הוא תפקיד בחיים המועבר מאחד לשני ובמהותו, נתינה זמנית של הדרכה והגנה לתקופה קצרה, שלאחריה יש להפסיק את המאמצים ולעזוב את מושא תשומת הלב חופשי להתקדם בעצמו. יש לזכור שיש אפשרות, שהילד שעליו יש לנו משמורת זמנית הוא נשמה ותיקה וגדולה יותר משלנו, ועולה עלינו ברוחניותו, כך שהשליטה וההגנה צריכים להתצמצם לצרכים של האישיות הצעירה. 

הורות הוא תפקיד מקודש, זמני באופיו, ועובר מדור לדור. הוא נושא בחובו רק שירות ואינו דורש חובות בתמורה מהילדים, כיון שהם חייבים להיות חופשיים להתפתח בדרכם הם ולהיות מוכנים, ככל האפשר, למלא את אותו התפקיד בעוד מספר שנים. לכן, אסור שלילד יהיו מגבלות, חובות או מעצורים מצד ההורים, ביודעו שההורות הוענקה, קודם לכן, לאביו ואמו , ושזו תהיה חובתו למלא את אותו התפקיד למען אחר.

תורגם מתוך HEAL THYSELF, פרק 5, 1931